החלטה בתיק מ"ת 11785-01-12 מדינת ישראל נ' סלהב - פסקדין

בעניינם של המשיבים 1, 4, 5 ו-6

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום הכולל ארבעה אישומים בעבירות סחיטה באיומים, נשיאת נשק, הצתה ועוד. עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בעת הדיון בבקשה, שנערך ביום 15.1.12, הסכימו המשיבים 2 ו-7, העצורים בעניינים אחרים, לבקשה, ולפיכך ניתנה החלטה על מעצרם עד לתום ההליכים. עניינו של המשיב 3 נדון בנפרד. החלטה זו מתייחסת, אפוא, למשיבים 1, 4, 5, ו-6.

2.         כתב האישום מייחס למשיב 1 את אישומים 2, 3 ו-4. נוכח החלטתו של בית המשפט מיום 15.1.12, בעניינו של המשיב 3 (המתייחסת גם לאישום 4), הודיע ב"כ המשיב 1 כי הוא מסכים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב 1 באישום 4. עוד הסכים כי קיימות ראיות לכאורה גם להוכחת העבירות המיוחסות לו באישומים 2 ו-3, אלא שלטענתו, עוצמתן של אלה פחותה, ומצדיקה שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר. את טענתו לחולשת הראיות מעגן ב"כ המשיב 1 בכך, שעיקר הראיות באישומים אלה, מבוסס, לטענתו, על עדותו של מדובב ולא על עדויות ישירות. עיון בחומר הראיות מעלה, כפי שיפורט להלן, כי קיימות ראיות ישירות לחלקו של המשיב 1 באישום השני, וכי אלה אינן מתבססות רק על עדות המדובב.

3.         למשיבים 4, 5 ו-6 מיוחס אישום 2 בלבד. אישום זה מייחס להם, ולמשיב 1, סחיטה באיומים, עבירה לפי ס' 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המשיבים 4-6 טוענים כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות להם.

4.         לאחר שבחנתי את חומר הראיות, מצאתי כי יש בידי המבקשת תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת לצורך מעצרם של המשיבים 1, 5 ו-6 עד לתום ההליכים נגדם. אסקור את הראיות להלן.

אישום 2

5.         על פי הנטען באישום זה, בשנת 2010 פינתה עירית ירושלים, מכוחו של צו הריסה, מתקן לשטיפת מכוניות, שהיה בבעלות המשיב 1 בשועפט, ופרנס את בני משפחת סלהב. עו"ד ח"ג ייצג את המשיב 1 בהליכים המשפטיים מול עירית ירושלים, בכל המתייחס לצו ההריסה. בעקבות הריסת המתקן, דרש המשיב 1 פיצוי מעו"ד ח"ג ואיים עליו שאם לא יפצה אותו על הריסת המתקן, יפגע בו. בהקשר לכך, טענו המשיבים 1 ו-6 בפני ח"ג כי בשל הריסת המתקן נגרם להם נזק בסך 500,000 ש"ח. משיב 6 ביקש לקיים עם ח"ג פגישה, ובסמוך לאחר מכן, נערכה הפגישה בביתו של המשיב 1 בבית חנינה. בפגישה השתתפו משיבים 1, 4, 5, ו-6 וכן אנשים נוספים. בפגישה שנערכה, האשימו המשיבים את ח"ג כי התרשל בטיפול בצו ההריסה ופגע בכך בפרנסתם. ח"ג טען שלא התרשל. בתגובה, שלף משיב 1 רימון רסס, הניחו לפני ח"ג ואמר לו "אני הולך להרוג אותך". משיב 6 אמר לו "זו הפרנסה שלנו שהלכה ואתה צריך לשלם על זה". משיב 5 אמר לו "אנחנו נפגע בך, נגרום לך לצאת מירושלים". אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה, אמר לו "אני מציע לך שתשלם להם". משטען ח"ג שעשה את עבודתו, צעק משיב 1 למשיב 2 "תירה בו, תירה בו", ומשיב 2 כיוון אקדח אל ח"ג.

ביום 21.11.11 שלח משיב 1 לח"ג הודעת טקסט לטלפון הנייד בה נאמר "אני אחתוך אותך לחתיכות ואזרוק אותך לכלבים". לאחר יומיים התקשר אליו טלפונית ואמר לו "בטח קיבלת את ההודעה שאני הולך לפרק אותך לחתיכות".

בהזדמנות אחרת, לאחר הריסת המתקן, הגיע ח"ג לחנות דגים בבית חנינה. המשיבים 1 ו-5 נכנסו לחנות בעקבותיו, ומשיב 1 איים עליו שירצח אותו, סטר לו ודחף אותו. משיב 5 זרק עליו מברג. יום לאחר מכן, ניגש משיב 6 לח"ג בתחנת דלק ואמר לו שכדאי לו לסיים את הענין ולשלם 150,000 ש"ח וכן אמר לו "יש לך משפחה, ילדים ומשרד".

במועד שאינו ידוע, הגיעו משיבים 1 ו-5 אל משרדו של ח"ג בירושלים, ואמרו לו שיהרגו אותו וישרפו את משרדו, כפי ששרפו את משרדו של עו"ד ר"ע.

בסופו של דבר, העביר נ"פ, מטעמו של עו"ד ח"ג, למשיב 1, סך 60,000 ש"ח באמצעות אדם אחר.

6.         בחינת חומר הראיות מעלה כי אישום זה מבוסס, בעיקרו, על שלוש אמרותיו של המתלונן, עו"ד ח"ג: האחת מיום 24.7.11 (תשאול מוקלט ומתומלל שתועד גם במזכר), השניה מיום 27.12.11 (תשאול מוקלט ומתומלל וכן מזכר) והשלישית, הודעתו מיום 2.1.12. בהודעתו השלישית פרש המתלונן את כל סיפור המעשה, כפי שתואר בכתב האישום. הדברים המרכזיים נאמרו גם בתשאוליו הקודמים. עדות המתלונן ביחס לפגישה נתמכת בעדותו של טאלב אידריס שהגיע עמו לפגישה בבית משפחת סלהב, ומעיד על חלק מן האירועים שאירעו בה, ועדותו באשר לאירוע בחנות הדגים נתמכת בעדות באסם ואיימן רג'בי, בעלי חנות הדגים.

7.         ראיה נוספת להוכחת הנטען באישום השני היא הודעתו של המדובב חמדאן המכונה מחמוד מיום 19.12.11. על פי הודעה זו, סיפר לו המשיב 1 כי דרש מח"ג פיצוי בסך חצי מיליון ש"ח. עוד סיפר לו כי בפגישה שנתקיימה עם עו"ד ח"ג בביתו, ח"ג לא הסכים לשלם כסף, ואז משיב 1 נתן למשיב 2 אקדח והוא עצמו הניח רימון על השולחן ואמר שהוא יהרוג אותו ויהרוג את משפחתו. ח"ג יצא מן הבית כועס. מאוחר יותר שילמו נאפז ג'ית ואחרים מטעמו של ח"ג, סך 60,000 ש"ח למשיב 1, על מנת  לעשות "סולחה", ואף סוכם כי ככל שיהיו דו"חות נוספים מהעיריה, ח"ג ישלם את הקנסות. המשיב 1 הוסיף וסיפר כי בדעתו לספר לחוקריו שהאקדח והרימון היו מפלסטיק "וזה סתם היה משחק".

8.         באשר לכסף ששולם, מסר נאפז ג'ית, שהיה מעורה בפרטי הסכסוך וניסה לישבו, כי הודיע למשיב 1 כי בדק את הענין ומצא שעו"ד ח"ג עשה עבודתו "כפי שצריך". באותו מעמד נתן למשיב 1 סך 60,000 ש"ח "כעזרה ממני כחבר...על מנת שיסדיר את ענינו", אך טען שהכסף הוחזר לו. לעומתו מסר ח"ג בהודעתו השלישית כי נאפז ג'ית שילם למשיב 1 "על מנת לסיים את הויכוח הזה" סכום השווה לשכר הטרחה ששולם לו. עוד מסר כי אף שלא החזיר לנאפז ג'ית את הכסף ששילם למשיב 1, הוא מטפל עבורו בתיקים שונים, ששווים עולה על הסכום ששילם, ללא תשלום. לענין זה ראה גם עדותו של נעים גית, שהיה מעורב אף הוא בניסיון ליישב את הסכסוך, לפיה הסכים ח"ג להחזיר למשיב 1 את שכר הטרחה ששילם כדי "לגמור את הסיפור עם משפחת סלהב".

9.         קיימות, אם כן, ראיות ישירות רבות לחלקו של המשיב 1 באישום השני, כפי שפורטו לעיל, ואף המשיב 1 בעצמו אישר בחקירתו באופן ישיר את האירועים המרכזיים המפורטים בו, אף כי טען (כפי שתכנן), כי האקדח והרימון לא היו אמיתיים (ראה דו"ח תשאול מיום 20.12.12, תמליל חקירה מיום 27.12.11, ותמליל חקירה מיום 9.1.12). לפי עדותו של עו"ד ח"ג, המשיב 1 אף התגאה בפניו כי שרף את משרדו של עו"ד ר"ע, כמתואר באישום השלישי (דו"ח תחקור מיום 25.7.11, ותמליל התחקור מיום 24.7.11, בע' 13).

10.       את טענתו להעדרן של ראיות לכאורה בעניינו של המשיב 6 תולה בא כוחו, בין היתר, בטענה כי המעשים המיוחסים למשיב 6, יוחסו ע"י המתלונן, עו"ד ח"ג, וע"י טאלב אידריס, שהשתתף בפגישה המתוארת בכתב האישום, לאדם בשם אבו עלי. אף שהמבקשת טוענת שאבו עלי הוא המשיב 6, נטען כי אין הדבר אפשרי מאחר שהן המתלונן, בהודעתו הראשונה, והן אידריס, בהודעתו מיום  2.1.12 מתייחסים ל"אבו עלי ומאמון" (מאמון הוא שמו של המשיב 6), ומכאן שאבו עלי ומאמון אינם יכולים להיות אותו אדם. אין בטענה זו ממש. ברי מן הראיות כי המשיב 6 מכונה גם אבו עלי (וראה הודעת המשיב 6 מיום 19.12.11). גם אם אכן אידריס מתייחס בהודעתו לשני אנשים שונים, ברי כי ח"ג מבחין בין האחים, ומתייחס אל מאמון בכינויו אבו עלי. כך, בהודעתו השלישית מתייחס ח"ג לאבו עלי, אחיו הבכור של המשיב 1 (בש' 15), ובהמשך הודעתו הוא מציין את שמו "מאמון (אבו עלי)" (בש' 22-23). לגבי רוב האירועים הוא מציין במפורש את שמו של המשיב 6, מאמון, ולא את כינויו.

11.       ניתן לסכם ולקבוע, כאמור, כי קיימות ראיות לכאורה שעוצמתן מספקת לעבירות המיוחסות למשיבים 1, 5 ו-6 בכתב האישום.

משיב 4

12.       למשיב 4 מייחס כתב האישום השתתפות בביצוע עבירת הסחיטה באיומים של ח"ג. המבקשת טוענת בכתב האישום כי המשיב 4 השתתף בפגישה בבית המשיב 1, ואף נטל חלק בהאשמתו של ח"ג בפגיעה בפרנסת המשפחה, ובאיומים שהופנו אליו (ס' 5 ו-6 לאישום השני). עיון בחומר הראיות מעלה כי אין בו כדי להצדיק מעצרו של המשיב 4 עד לתום ההליכים. כאמור, נשען אישום 2 על אמרותיו של המתלונן, עו"ד ח"ג. בהודעתו השלישית, נשאל המתלונן "מה אמרו טוחה ואמקור?" (משיבים 4 ו-5), ומשיב: "הם אמרו: "אנחנו נפגע בך, אנחנו נגרום לך לעזוב את ירושלים" (ש' 38-39), אולם מיד לאחר מכן, כשמוצגות לו תמונותיהם של משיבים 4 ו-5 והוא נשאל "מי מהם אמר לך מה?" הוא מוסיף ומשיב: "אמקור איים ואמר לי שהוא יפגע בי ויגרום לי שאני אעזוב את ירושלים, יגיע למשרד שלי וישרוף אותו, אני שמתי לב במיוחד לאמקור, טוחה היה במפגש ולא שמתי לב מה הוא אמר" (ש' 42-43). חומר הראיות מצביע, אם כן, על נוכחותו של המשיב 4 בעת הפגישה, אך לא מעבר לכך. כידוע, על פי ההלכה, "נוכחותו של אדם במקום ביצועה של עבירה, כשהיא לעצמה, הריהי עובדה ניטראלית. מקום שהתביעה טוענת כנגד אדם, אשר היה נוכח במקום ביצוע העבירה ולא נטל חלק פעיל בביצועה, כי היה שותפו של מבצע העבירה, מוטלת עליה החובה להוכיח, שנוכחותו נועדה לסייע למבצע העבירה באחת מדרכי הסיוע האמורות בסעיף 26(4) לחוק [סעיף 31 דהיום..]...כאשר הנוכחות, על פניה, היא לכאורה סתמית ומקרית, לא תצא התביעה בדרך כלל ידי חובתה אלא 'בראיות המורות על שיתוף פעולה ממשי או על שיתוף 'מטרה'..." (ע"פ 319/88 אלמליח נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 693, אשר צוטט בהסכמה בע"פ 9282/00 ירחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5), 759, בע' 764). בענייננו, נכח המשיב 4 בפגישה רבת משתתפים. המתלונן מנה במשתתפי הפגישה, מלבד האחים סלהב (בהם האח נור, נגדו לא הוגש כתב אישום), רשימה ארוכה של משתתפים, בהם דודם של המשיבים, קרוב משפחה נוסף, אדם בשם עלא מוגרבי שניסה לגשר בין הצדדים, משכיר השטח למשיבים, ועוד. חלק ממשתתפי הפגישה נחקרו (ראה עדות חוסיין עבד אלקאדר  עדות עלא אלדין מגרבי),הכחישו שהושמעו איומים, ולא ננקט נגדם כל הליך (לענין זה ראה גם הודעת טאלב אדריס, לפיה חלק ממשתתפי הפגישה נועדו במהלך הארוע בחדר אחר). מכל מקום, אין בחומר הראיות ראיה המצביעה על כך שנוכחותו של המשיב 4 במקום נועדה לסייע לביצוע העבירה. יוסף לאמור כי הוצגו שתי  הודעות של המשיב 4. מתוך הודעות אלה עולה כי המשיב 4 נחקר על חשדות שונים, אולם לא נתבקשה תגובתו באשר להשתתפותו במפגש או לאיומים שהופנו באותו מפגש כלפי המתלונן.